פסק-דין בתיק ת"א 1424-05-10

1.         התובעת הינה הבעלים של זכות ציבורית להפעלת מונית שמספרה -- (להלן "הזכות הציבורית"). 

            הנתבע הינן בעל עסק לתיווך מוניות.

2.         בין התובעת, באמצעות בעלה מר ג'מאל אבו מוך, לבין הנתבע נערכו שני הסכמים שלפיהם השכירה התובעת לנתבע את הזכות הציבורית. ההסכם הראשון היה לתקופה מיום 1.3.08 ועד ליום 28.2.10 (להלן "תקופת השכירות הראשונה"), וההסכם השני היה לתקופה מיום 1.3.10 ועד ליום 28.2.11 לגרסת התובע, ומיום 15.6.10 ועד ליום 15.6.11 לגרסת הנתבע (להלן "תקופת השכירות השנייה").

3.         לאחר תום תקופת השכירות הראשונה, לא החזיר הנתבע לתובעת את הזכות הציבורית, דבר שאילץ את האחרונה לפנות לבית משפט בבקשה למתן סעד זמני. במהלך הדיון ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים שלפיה יחזיר הנתבע לתובעת את הזכות הציבורית והדברים הנלווים לה, מיד לאחר תום הדיון.

4.         הזכות הציבורית לא הוחזרה לתובעת מסיבות שהצדדים חלוקים לגביהם, ולאחר מכן, עקב מצבו הרפואי של בעלה של התובעת, נכרת הסכם חדש בין הצדדים להשכרת הזכות הציבורית לתקופה של שנה נוספת, היא תקופת השכירות השנייה.

5.         לטענת התובעת, גם בתום תקופת השכירות השנייה שהצדדים חלוקים לגבי מועד תחילתה וסיומה כמצוין לעיל, מיאן הנתבע להחזיר את הזכות הציבורית לידי התובעת, ומשכך, פנתה התובעת שוב לבית המשפט בבקשה למתן צו עשה נוסף כנגד הנתבע, וביום 8.5.11 ניתן צו המורה לנתבע להחזיר את הזכות הציבורית והדברים הנלווים לה, לידי התובעת, לא יאוחר מיום 15.6.11.

6.         לטענת הנתבע, הזכות הציבורית הוחזרה לידי התובעת ביום 10.7.11.

7.         בין לבין היו אירועים של הטלת עיקולים וקיום הליך בוררות בין הצדדים על פי גרסת הנתבע, שלא מצאתי צורך לפרטם כאן, שכן הם מפורטים בהרחבה בכתבי הטענות ובתצהירים שהוגשו על ידי הצדדים.

8.         לאור השתלשלות העניינים הנ"ל, הגישה התובעת את התביעה דנן שבה היא עותרת לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה לטענתה, עקב הפרת התחייבויותיו של הנתבע כמתואר לעיל, כשהיא מעמידה את סכום התביעה, לאחר מספר גלגולים של תיקון כתב התביעה, על סך של 61,301 ש"ח.

9.         הנתבע כופר בטענות התובעת וטוען כי לא היתה מצידו כל הפרה של ההסכם שנכרת בין הצדדים, וכי העיכוב בהחזרת הזכות הציבורית על ידו נבע מעיקולים שהוטלו על נכסי התובעת ואשר מנעו ממנו להשיב את הזכות הציבורית במועד המוסכם, ואף גרמו לו נזקים על פי הנטען.

בתשובה לטענה זו, טען בעלה של התובעת כי העיקולים המדוברים, הוטלו לאחר המועדים שבהם היה על הנתבע להחזיר את הזכות הציבורית לידיה על פי המוסכם ו/או על פי החלטות בית המשפט.

10.        הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק בתביעה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד 1984, על סמך חומר הראיות לרבות תצהירי עדויות ראשית שהוגשו על ידי הצדדים, וסיכומים בעל פה.

11.        לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתי את טיעוני הצדדים על סמך חומר הראיות הנ"ל, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת  את הסך של 10,000 ש"ח, וכן אגרת משפט ששולמה.

            הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

12.        למרות שלא קיימת חובת הנמקה בפסיקה על דרך הפשרה, אלא שמצאתי לנכון להעיר כי משנכרת הסכם חדש בין הצדדים לגבי תקופת השכירות השנייה, לא היה מקום לעתור לפיצוי המפורט בסעיף 31 (ב) לתצהיר בעלה של התובעת, וכי  הפיצוי המפורט בסעיף 31 (ג) לא הוכח, וכי קיימת כפילות בראשי הנזק המפורטים בסעיפים 31 (ד) ו-31 (ה) לתצהיר.

13.        לאור הדרך המקוצרת שבה הסתיים ההליך, ולאור העובדה שלא נפסקו הוצאות לטובת התובעת בשתי הבקשות לסעד הזמני שנתקבלו, ומבלי שנעלמו מעיני ההחלטות שניתנו בהתייחס לפסיקת הוצאות, הנני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

            למען הסר ספק יובהר כי ההחלטה הנ"ל לקחה בחשבון את ההוצאות שנפסקו ביום 26.2.12, משמע, שהתובעת פטורה מתשלום ההוצאות הנ"ל.

            לאור הדרך המקוצרת שבה הסתיים ההליך כאמור, ניתן פטור מתשלום מחצית שנייה של האגרה.

ניתן היום,  ח' סיון תשע"ב, 29 מאי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: